פרופסור חצרוני על פינוי עמונה

שואלים אותי למה אני לא מחייך יותר בתמונות. התשובה היא שאין לי כל כך על מה.
בזמן האחרון אני סופג מכה אחרי מכה. נתחיל בזה שאבי האהוב נפטר ונאלצתי להיפרד מהפנסיה התקציבית האהובה שלו. בנוסף, נזרקתי מאוניברסיטת הכיבוש ולא הצלחתי למצוא עבודה אחרת בישראל בגלל עמדותיי האנטי-ציוניות ואנטי נשים שאין להן מה לקנות בקסטרו. בהמשך, נטשה אותי שירין, שדווקא יש לה מה לקנות בקסטרו אבל היא מדברת ערבית ולא גרמנית. בגלל הנטישה, תוכנית הרדיו "מתבוללים ומתמזמזים עם אמיר ושירין" בוטלה.

 

בקיצור – שורה של אסונות שמורידים את החשק לחייך.
אבל היום אני צוחק מפה לאוזן, כי היום עלה הכורת על עמונה. כמו כל אדם נורמלי, גם אני שמח כאשר מתנחלים יהודים מגורשים מבתיהם. אמנם הייתי שמח יותר לראות אותם צועדים בקור, מבוססים בבוץ, לבושים רק בתחתונים אל הקו הירוק כשבידיהם מזוודה מסמורטטת עם תשמישי קדושה שלא שווים גרוש, אבל כל פינוי של מתנחלים הוא סיבה למסיבה, אתחלתא דגאולה – במיוחד כשמחריבים להם גם את בית הכנסת .

 

במופע הקרוב של חיוכים וטינופים עם עוכר ישראל" – ירושלים, מוצאי שבת, 4.2, שעה 21:30, כרטיסים בקישור:https://www.goshow.co.il/event/order/4397/11444/
נרים כוסית לחיי חורבן עמונה.


בינתיים, תסתפקו בתמונה יפת תואר שלי חוגג באתר הפסולת שאליו יגיעו עוד מעט חורבות בית הכנסת של עמונה.

 

פרופסור חצרוני חוגג באתר הפסולת שאליו יגיעו עוד מעט חורבות בית הכנסת של עמונה
פרופסור חצרוני חוגג באתר הפסולת שאליו יגיעו עוד מעט חורבות בית הכנסת של עמונה

פרופסור חצרוני ביקר בעיר מיותרת מסוג אחר – מודיעין

אחרי לא מעט ביקורים בעיירות פיתוח נחשלות בסגנון מזרחי, לקחתי אתמול את שירין לעיר מיותרת מסוג אחר – מודיעין.
רציתי לפצח את האניגמה של המקום המשונה הזה: עיר אשכנזית לכאורה ובכל זאת תושביה משריצים שרצים בכמויות מסחריות כאילו עלו רק אתמול מצנעא לראש העין, מתגייסים ליחידות קרביות כאילו הם מתנחלים מתפוח, ועושים מילואים כאילו אין כיבוש.
לא הייתי צריך יותר מכמה דקות כדי להבין שמשהו רקוב בעיר הזו. זה קרה במסעדת "פפינו" – המסעדה מס' 1 בעיר – כשהאחמ"ש אסר על המארחת לכבד אותי בצ'ייסר-סלב בנימוק ש"במודיעין לא עושים כבוד לעוכרי ישראל". בהמשך הביקור פגשתי תיכוניסטים שמתים להשתמט ולהתבולל אבל פוחדים שבית הספר ידיח אותם מועדת קישוט, נשים שחולמות לקשור חצוצרות ולנהל רומן סוער עם מוחמד בכרי אבל במציאות יש להן שלושה שרצים (אחד על הרצף האוטיסטי, אחד עם הפרעות קשב וריכוז ואחת שפעילה בנוער "יש עתיד") ובעל טכנאי בתעשייה האווירית שאין לו מה לקנות בקסטרו, וילדים. המון ילדים. מלאן ילדים. אינסוף ילדים. אז נכון שמודיעין איננה עיר מגניבה להיפסטרים, אבל היא בהחלט גן עדן לפדופילים, כי כל כך הרבה ילדים קשה למצוא אפילו במערב ראשון.

בתמונה תוכלו לראות אותי ואת שירין עם שני האייקונים שמסמלים את מודיעין: סופר יוחננוף וסופר יינות ביתן.

 

פרופסור חצרוני ושירין עם שני האייקונים שמסמלים את מודיעין - סופר יוחננוף וסופר יינות ביתן
פרופסור חצרוני ושירין עם שני האייקונים שמסמלים את מודיעין – סופר יוחננוף וסופר יינות ביתן

טיול בעקבות לוחמים

גם אני ניצלתי את השבת השמשית לטיול בחיק הטבע. לא היה נעים וגם לא קל לפלס את דרכי בין מאות אלפי שרצים מנוזלים חובבי קרמבו שמזייפים שירים של בן-אל וסטטיק. זה מה שקורה כשלא קושרים חצוצרות בזמן.
הטיול היה בעקבות לוחמים. נסעתי לג'בל רדאר – אתר גבורה פלסתינאי ליד רמאללה. על הגבעה הזו נלחמו הפלסתינאים מלחמת גבורה, מעטים מול רבים, וזכו בניצחון מזהיר בשנת 1948. למרבה הצער, 19 שנה מאוחר יותר לא עמד לפלסתינאים הגיבורים כוחם והם הפסידו לצבא ישראלי מצויד היטב, שגזל את אדמתם ורכושם בלי לחשוב פעמיים. הכובש הציוני האכזר חגג את נצחונו בהקמת ההתנחלות המכוערת הר אדר.


בתמונה אתם יכולים לראות אותי נשען על טנק פלסתינאי נטוש, ומחשב כמה פיצויים יסחטו מתנחלי הר אדר, כאשר נפנה אותם לטובת השלום. השיער המהמם שלי לא צבוע אלא זורח באור השמש.

פרופסור חצרוני בטיול בעקבות לוחמים
פרופסור חצרוני בטיול בעקבות לוחמים

פרופ' חצרוני על ראש העין

לכבוד שבת וחג המולד שירין ואני נסענו לטייל בעיר הפיתוח הכושלת ראש העין. גלגולים רבים עבר המקום עד שהפך לעיר התימנית הכי גדולה מחוץ לתימן עם דגש על אפסנאים בקבע עם פנסיה תקציבית.
הסתובבנו בין העתיקות המפוארות של הכפר הערבי "מג'דל יאבא", שתושביו הפלסתינאים האומללים גורשו בפשע מלחמה ציוני, ותהינו: האם באמת היה שווה לגרש אותם רק בשביל לפנות מקום לנסים גרמה ומשפחתו? כואב הלב לדעת שכאשר הארכיאולוגים בעתיד יחפרו את ראש העין (אחרי שהמדינה הציונית תתאדה בשעה טובה) כל מה שהם ימצאו זה שרידי מלאווח יבש ותעודות חבר במועדון הצרכנות "חבר".

 

בתמונה – שירין ואני והשיער המדהים שלנו על רקע חורבות ראש העין הערבית מזילים דמעה על הנאכבה.

 

שירין ואני והשיער המדהים שלנו על רקע חורבות ראש העין הערבית מזילים דמעה על הנאכבה
שירין ואני והשיער המדהים שלנו על רקע חורבות ראש העין הערבית מזילים דמעה על הנאכבה

פרופסור חצרוני משיק שירות חדש: "להסיע את הפרופסור הסלב"

חדשות טובות למעריציי ולכל עם ישראל: מהיום ישנה דרך נוספת להתחכך בי מקרוב. אני משיק שירות חדש: "להסיע את הפרופסור הסלב", שמאפשר לכם לקחת אותי טרמפ על חשבונכם ברכב ממוזג עם שתיה קרה וחמה וכיבוד קל ליעד לפי בחירתי.
בתקופת ההרצה השירות ניתן ללא תשלום, אך מתאריך 1.1.2017 אגבה 100 ש"ח עבור כל הסעה. כמו כן – על כל הסעה שתימשך למעלה משעה – אגבה "אגרת בזבוז זמן" של שקל לדקה.

ניתן לצרף לנסיעה גם את שירין וזכריה ההאסקי בתעריפים משתלמים. פרטים בפרטי.

בתמונה תוכלו לראות אותי ממתין היום לרכב שזכה לקחת אותי לנסיעה על חשבונו ברחוב אבן גבירול בתל-אביב.

פרופסור אמיר חצרוני ממתין לרכב שזכה לקחת אותו לנסיעה על חשבונו ברחוב אבן גבירול בתל-אביב
פרופסור אמיר חצרוני ממתין לרכב שזכה לקחת אותו לנסיעה על חשבונו ברחוב אבן גבירול בתל-אביב

פרופ' חצרוני על העיר רמלה

העיר רמלה לא מפסיקה להפתיע לטובה. בזמן שערי פיתוח תקועות ברוורס – רמלה זו ליגה אחרת. ליגת האלופות. בניגוד ללוד השכנה, הכספומטים ברמלה מוציאים כסף, חולי האיידס לוגמים בהנאה את הקוקטייל, והנרקומנים עומדים בתור לאדולן בלי לדחוף.

 

רמלה משקיעה גם באמנות. ממש לאחרונה נחנך שם גן פסלים ובו פרופילים מרהיבים של פושעים מפורסמים. מרבית הפושעים התמחו ברצח ערבים תוך קבלת משכורת צבאית ופנסיה תקציבית, אך יש גם פסל של שודד עתיקות (משה דיין) וגם פסל של דוד בן גוריון שרק בזכות זה שמת מזמן ניצל מהעמדה לדין בהאג על פשעים נגד האנושות בגלל חלקו בנאכבה.

 

מיותר לציין שלכל העבריינים המפוסלים היה שיער מזעזע והם לא ידעו איך להתלבש. חבל שעיר אופנתית כמו רמלה, שהצמיחה מתוכה לא מעט עבריינים מזרחיים עם סטייל כמו אהרון אבוחצירא, עושה כבוד דווקא לפרידמנים מתים שלא ממש הבינו את ההבדל בין שיק לשוק. בחרתי להצטלם עם משה דיין, מכיוון שהוא היה הרע במיעוטו מבחינת סטיילינג.

 

משה דיין - הרע במיעוטו מבחינת סטיילינג
משה דיין – הרע במיעוטו מבחינת סטיילינג

על באר שבע

במסגרת סדרת הביקורים שלי בערי פיתוח כושלות שמצביעות לימין טיילתי היום עם שירין בבאר שבע.

 

זו העיר שתושביה הבדווים גורשו בנאכבה והיום כתגמול הולם הם גונבים מכוניות.

 

זו בירת הנגב שהאוניברסיטה שלה הצמיחה מלומדים ידועי שם כמו דן כספי (פרופסור לתקשורת בגמלאות והיום בלוגר פול-טיים שחטף ממני נוק-אאוט במשפט דיבה שנכנס להסטוריה כ"קרב הפרופסורים").

 

זו העיר המדברית שקלטה בהצלחה עולים חדשים מכל קצוות תבל עם דגש על אתיופיה ותימן.
שירין ואני נפגשנו כמה מהעולים החדשים שהגיעו לאחרונה מתימן, והחלפנו טיפים לקליטה מוצלחת בישראל: הם הראו לנו איך מכינים לחוח כשר, ואנחנו הראינו להם איך מתבוללים בסטייל בלי להתחתן בגיל 14.

 

בתמונה – שירין ואני מדגימים רומנטיקה יהודית-ערבית מקסימה בשעת בין ערביים בבאר-שבע.

 

שירין ופרופ' חצרוני מדגימים רומנטיקה יהודית-ערבית מקסימה בשעת בין ערביים בבאר-שבע
שירין ופרופ' חצרוני מדגימים רומנטיקה יהודית-ערבית מקסימה בשעת בין ערביים בבאר-שבע